דוד פוגל, סופר ומשורר עברי, שכתב בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, זכה לאחר מותו למעמד ולהכרה, וכיום יצירותיו הן חלק בלתי נפרד מהקאנון העברי. במהלך השנים התגלו עוד ועוד נדבכים מיצירתו החידתית והייחודית, דבר שסייע לשקלל מחדש את קורפוס יצירתו הכולל של הסופר, חשף גוף יצירה עשיר ורב-גוני, כזה המאפיין יוצר פעיל שאחוז בלהט יצירה, ואף אִפשר למצוא בו שבילים ונתיבים, שטרם נחקרו בעבר. וכך, אף שפוגל האיש מת מזמן, ממשיכה דמותו כיוצר לחיות, להתפתח ולגדול, ובתוך כך לערער את טענות מחקר הספרות בדבר דמותה, ולהרחיב את יריעתה.

התרומה של המחקר המוצג בספר זה היא הצבתו של פוגל ושל יצירתו, לא כסופר וכיצירה שוליים – שוליים למגמה המרכזית של הספרות העברית בת הזמן, העוסקת בתחייתו של העם היהודי בארצו – אלא כסופר ויצירות מרכזיים, מז'וריים, העוסקים בסוגיות קריטיות לעולם שאליו הם מתייחסים. את זאת עושה המחקר שלפניכם בזכות הוספת ממד הקריאה האתית ביצירתו של פוגל ומיקומו בתוך עולם התגובות האירופאיות למשבר מפנה המאה התשע-עשרה/עשרים – שטרם הוצע בעבר –  בתחום הפילוסופיה והספרות. הֶקְשֵׁר זה מבהיר כי ביצירתו של פוגל יסוד ביקורתי משמעותי מבחינת המקום והזמן, ומתייחס לכלל יצירותיו בפרוזה של פוגל כיחידה אחת, שבה היצירות השונות ממשיכות ומשלימות את ההתייחסות לאותם הנושאים.

שי כחלני חודר לעומק התקופה שבה פעל פוגל, דולה ממנה פרטים שטרם ניתנה עליהם הדעת בהקשר של יצירת פוגל, ועורך קריאות שתי וערב מרתקות ביצירתו של הסופר החשוב הזה, באופן שטרם נעשה עד כה. תוך כדי כך חושף מחקרו, שלא רק שיצירתו של פוגל לא הייתה שולית לאותן מגמות רווחות, אלא שהייתה בבסיסן – גם מהבחינה הסגנונית ובעיקר מהבחינה התוכנית – כמניחה במרכזה את המצב הפוליטי-חברתי ששרר באירופה באותה התקופה.